אז ליאה הייתה בערך בת חודש, ובוקר אחד יצאתי לטייל עם הכלב ומצאתי ערימת מגירות מאוד מעניינת, קצת בלויות, מאוד מלוכלכות וללא ידיות. אתם יודעים שאני מומחית לראות בזבל של אחרים אוצרות, נכון? פעם חשבתי ככה גם על אנשים, למזלי למדתי להשאיר אנשים רעים לבד ומחוץ לחיי :)
הנה לכם הצצה קטנה למצב לפני ואחרי:
אני לא יודעת למה, אבל התמונה הזאת שצילמתי ברחובות דרום תל אביב לפני זמן מה, המשיכה לחזור לי לראש. אבל הצבע היה יותר מדי. אז גם אם הייתי משתמשת בה בעצמי או מוותרת עליה, החלטתי להתאים אותה לפלטת הצבעים של חדר הילדים.
אז שיניתי כמה פרטים בתמונה מלבד הצבע, כדי להפוך אותה ליותר ידידותית לילדים. עדיין לא הייתי בטוחה איך זה ייראה עם חלוקות המגירות והידיות, אז עשיתי סוג של שרטוט.
וזהו, דגם תלת מימד שנוצר בפוטושופ. הייתי משוכנעת מספיק ללכת על זה.
התחלתי בתיקון אזור שבור בדיקט. אני יודעת שחומר מילוי לקירות הוא לא הדרך המסורתית לתיקון עץ... אבל בחייכם! מעולם לא אמרתי שאני מסורתית במיוחד! ראיתם איך אני תופרת? חוץ מזה, אני לחוצה מדי לחכות עד השבוע הבא ועצלנית מדי ללכת לקנות חומר ספציפי, במיוחד עם חבילת השמחה הקטנה שהבאתי הביתה. בכל מקרה התכוונתי לכסות את זה, אז זה עבד נפלא.
לפחות לא הייתי כל כך עצלנית וניסיתי כמיטב יכולתי לגרום לזה להיראות מסודר.
לא רע כל כך, הא?
לאחר מכן, שיפצתי כמה ידיות ישנות מהארון בחדרי על ידי צביעתן בספריי צבע אדום.
לאחר מכן כיסיתי את כל היחידה בטפט ויניל בצבע שמנת. אתם יכולים להוריד את מדריך השיפוץ שלי בחינם כאן.
למגירות היו קצוות מאוד מחוספסים שיכולים להיות בעייתיים, אז לקחתי נייר זכוכית והקדשתי כמה דקות לעבודה עליהם.
הדפסתי את התמונה באותו גודל כמו חזית היחידה שלי על נייר דבק. זה לא היה זול במיוחד אבל גם לא סוף העולם, ואני חושבת שזה היה שווה את זה. ואז בזהירות רבה חתכתי רצועות וכיסיתי איתן את המגירות.
היו לי כמה שאריות של טפט ויניל בצבע טורקיז אחיד, אז השתמשתי בהן כדי לכסות את החלק הפנימי של המגירות לקבלת גימור סופר-נחמד.
זה כמעט גמור, רק חסר החלק התחתון הקדמי מעץ.
המקורי היה במצב רע מאוד, אז החלפתי אותו בחדש, כפי שתוכלו לראות בתמונה הבאה. בסופו של דבר החלטתי לשמור אותו, והאחסון הנוסף באמת השתלם.
מה דעתך?
תודה על הביקור!
אתה מוזמן להגיב, לשתף, להירשם ואפילו להראות לי פרויקטים משלך!
Fa